החלטה בתיק ת"א 1325-09

רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית

עסקינן בתביעת נזקי גוף שעילתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 בשל תאונת דרכים שארעה ביום 28.9.02 ובפניי מונחת בקשת התובע להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום האורטופדי ולחילופין להורות על פסילת המומחה - ד"ר לידור קובי (להלן:"המומחה").

בהתאם להסכמת הצדדים, מונה המומחה ליתן חוות דעת בתחום האורטופדי, זאת עוד בטרם הגשת כתב התביעה. בחוות דעתו מיום 08.04.04 קבע המומחה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה הנ"ל.

במסגרת כתב התביעה שהוגש ביום 09.03.09 ביקש התובע להיבדק בשנית ע"י המומחה.

בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 21.02.11 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המומחה יוזמן להחקר על חוות דעתו והתיק נקבע לחקירתו אשר התקיימה ביום 11.01.12.

למען הסדר הטוב אקדים ואציין מועדיהן של הבדיקות העיקריות עליהן נסוב הדיון:

בדיקת אולטרה סאונד קרסול ימין מיום 14.4.03, בדיקה קלינית של התובע בידי המומחה בחודש 11/03, בדיקת אולטרה סאונד מיום 23.2.04 אליה הופנה התובע ע"י המומחה, בדיקה כאמור מיום 3.6.04 ובדיקה נוספת כאמור מיום 2.6.08 .

בבקשה שבפניי טוען התובע, כי במהלך חקירתו של המומחה ציין האחרון כי יש ליתן עדיפות לבדיקת אולטרה סאונד מאוחרת על פני בדיקות שבוצעו לפני כן. הגם שכך -  לאחר שהוצגה בפני המומחה בדיקה נוספת מיום 03.06.04 המאוחרת לחוות דעתו ומדגימה קרע של הרצועה שינה הוא את דעתו והתחמק מליתן הסבר קונקרטי למשמעותה של הבדיקה המאוחרת.

עת נשאל המומחה מדוע מעדיף הוא בדיקת אולטרה סאונד תקינה על פני שתי בדיקות אולטרה סאונד המדגימות קרעים, השיב המומחה כי הבדיקה הקלינית הינה הבדיקה הכי חשובה ואמיתית בעוד שבדיקות האולטרה סאונד מהוות בדיקות עזר בלבד. בעניין זה, עימת אותו ב"כ התובע באשר להתנהלותו בתיק אחר, שם העלה הוא את שיעור הנכות בהתבסס על חומר רפואי נוסף ומבלי שבדק את הנפגע פעם נוספת. התובע מדגיש כי חוות דעתו של המומחה נפסלה ע"י בית המשפט, בסופו של יום, אלא שהמומחה מצידו התחמק מהתייחסות למקרה זה וזאת בטענה כי אינו זוכר את המקרה.

בנסיבות המתוארות ועל מנת להסיר את הספק שנוצר סבור התובע כי יש להיעתר לבקשתו.

הנתבעת הביעה התנגדותה לבקשה. לטענתה, חוות הדעת נערכה במקצועיות והבקשה הוגשה אך מפאת העובדה שממצאיה אינם נוחים לתובע. הנתבעת ציינה, כי התובע הגיש תביעתו אך במרץ 2009 וביקש למעשה לחקור את המומחה על חוות דעתו בחלוף שנים ממועד הגשת חוות הדעת.

עוד ציינה הנתבעת, כי המומחה לא שינה דעתו במהלך החקירה וקבע באופן חד משמעי כי ממצאי הבדיקה מחודש 6/08 (בדיקת האולטרה סאונד מיום 2.6.08 הנספחת לבקשה למינוי מומחה) אשר בה נתלה התובע, אינם מעידים על החמרה במצבו.

לעניין הפניית התובע להתנהלותו של המומחה בהליך אחר, ציינה הנתבעת כי לא צורפו וצוינו ההחלטה הרלבנטית ונסיבות אותו מקרה על מנת לבחון את הרלוונטיות לענייננו תוך שהדגישה כי עסקינן במקרה שארע לפני שנים רבות ומשכך אין לצפות מהמומחה שיזכור פרטי חוות דעתו דאז.

הנתבעת הוסיפה תמיהתה באשר לאי צירופה של בדיקת MRI שהתובע אמור היה לבצע ובהתאם לממצאיה לשקול עמדתו בדבר המשך ניהול התיק, כפי שציין הוא בתום חקירת המומחה. כן הפנתה היא להתרשמותו של המומחה לפיה התובע אינו דובר אמת.

המסגרת המשפטית

מינויו של מומחה חלופי או נוסף אינו ענין של מה בכך. ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ,פ"ד נו (4) 673 צויין בסוגיה זו:

"המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות דעתו של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהא זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות - הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו."

במקרה אשר נדון בת"א (נצ') 304/74 משיח נ' מדינת ישראל, פ"מ תשל"ה(2) 548, התעוררה השאלה באילו מקרים ישתמש בית המשפט בשיקול דעתו, לשם מינוי מומחה רפואי נוסף, לאחר שמומחה רפואי שמונה ע"י בית המשפט מסר חוות דעתו. עיקרו של דבר, מציין שם בית המשפט, כי עליו להגיע למסקנה שיהא בה כדי לשקף נכונה את מצבו הרפואי של התובע, ולזאת הוא מוסיף:

"לפיכך, יטה בית המשפט למנות מומחה רפואי נוסף כל אימת שהתרשמותו מהמומחה הרפואי שמינה - בהתייחס לחוות דעתו ולעדותו בפניו - תהיה מצדיקה שמיעת חוות דעת רפואית נוספת, כדי להשתכנע במצב הרפואי לאמיתו. כך הוא, למשל, כשקיימות גישות רפואיות שונות ומתברר שהמומחה הרפואי שמונה מתבסס על אחת מהן בלבד, מבלי שבית המשפט משתכנע שאותה גישה של המומחה הרפואי משקפת את דעתם של מרבית מומחי הרפואה באותו שטח רפואי ... מקרה אחר, שבו יתעורר צורך במינוי מומחה רפואי נוסף, יכול ויתקיים, כשספק קיים לבית המשפט אם התייחס המומחה הרפואי נכונה אל התובע בשאלת המהימנות שיחס לתלונותיו של התובע...ברי שעיקר העיקרים הוא שבית המשפט, בהתאם לכלים הצנועים שבידיו כדי לבדוק זאת, יהא בדעה שחוות הדעת הרפואית של המומחה שמינה, יש בה כדי מתן תשובה הולמת ומשקפת לגבי מצבו של התובע, קודם שיחליט לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף."